Nurit Greenger
Jerusalem is the Capital of the Jewish People and only the Capital of the Jewish People.
Jerusalem is the Capital of the modern State of Israel.
The city is located in the Judean Mountains, between the Mediterranean Sea and the northern edge of the Dead Sea.
Jerusalem is a holy city to the three major Abrahamic religions: Judaism, Christianly and Islam. King David Ben Yishai (970-1040 BCE) established Jerusalem as the capital of the United Kingdom of Israel in 1000 BCE, and his son, King Solomon commissioned the building of the First Temple in the city.
Though, Jerusalem, after the death of Jesus had become holy for Christianity and in later years, somewhat a focal point for Islam, Jerusalem has never, ever, been any other nation's Capital; It has always been the Jewish People's Capital.
In 70 CE, under Titus, the Romans destroyed Jerusalem and burned the Temple, decidedly ending the Great Jewish Revolt against the Roman rule that had begun four years earlier. The Western Wall is part of what survived King Herod's complex, the last man to have ruled the Kingdom of Judea.
After Islam came to be, one Caliph after another established presence in the city and, in stages have built the Al-Aqsa Mosque on the ruins of the destroyed Jewish Temple.
Though the Romans destroyed the 2nd temple and expelled the Jews from their Homeland, nonetheless, some Jews remained living in their Holy City. In fact, history attests that Jews inhabited Jerusalem, in continuity, and the city was never devoid of Jewish presence.
Jerusalem is not only the Jews' Holy City; Jerusalem is not only the Capital of Israel, from King David times and today, the Capital of the modern State of Israel; it is also the heart of the Jewish People.
Yet, in 1949, when the Jews fought the Arabs, in their War of Independence, they could not defend and hold to the Old City, where their Holiest, Temple Mount and the Western Wall are located.
For nineteen long years, the Old City of Jerusalem was in Arab hands and Jews were not allowed to go pray there. The Jewish Nation's heart was broken in half. In one chamber, Jewish blood was flowing fast. The Israeli-Jews were building their Capital, expending it beyond the ancient wall. The new part of the city was gurgling with a Jewish presence and became the official Capital of the State of Israel, the official home to the State of Israel's government.
The city other chamber, the Old City, just across the cease fire lines, was forbidden to Jews and no Jewish blood was flowing through it. That part of the Jewish heart needed mending.
This mending came, rather as a surprise, in 1967; at the end of the Six Day War, Jews were praying at the Western Wall. History was made. The Jewish heart was finally mended. Jerusalem was unified under the State of Israel rule.
The Arabs, who, illegally occupied the Old City of Jerusalem for nineteen years, now want the make, what they call "east" Jerusalem, their Capital, meaning, break the Jewish heart again. Large part of the international community supports this idea, deliberately ignoring the depth of the spiritual calamity such division will cause. But the Arabs know what such division will do. Dividing Jerusalem is part of their ongoing large scheme to try break the Jewish Nation's spirit, thus get closer to destroy its Homeland, the State of Israel.
In her song, 'Jerusalem of Gold,' Nomi Shemer, the late Israeli songwriter, captured all the feelings Jews have for their Holy Capital City, Jerusalem.
Shemer wrote the original song for the Israeli Music Festival of May 15, 1967, a celebration of Israel's 19th Independence Day. At that time, the Old City was still under the Arab-Jordanian rule, Jews had been barred from entering it and many Jewish holy sites had been desecrated.
Three weeks after the song was published, the Six-Day War broke. Not knowing what in store, the song became a battle cry and morale booster for the Israeli troops getting ready to fight a war of unknown outcome. Shemer even sang it for the troops before the war broke and before it was sang officially at the festival, making the IDF among the first in the world to hear its golden words.
When, on June 7, the Israel Defense Forces captured the eastern part of Jerusalem and the Old City from the Jordanians, Shemer heard the paratroopers singing her song "Jerusalem of Gold" at the Western Wall. She then added a final verse, reversing the phrases of lamentation. The Old City was returned to its owner and there was no more need to long for it and weep (Lyrics: http://www.jerusalemofgold.co.il/translations.html).
The state of Israel has done a great job keeping the entire City of Jerusalem safe and open to all the religions' worshippers.
Let us sing, Jerusalem of gold, and of bronze, and of light, behold I am a violin for all your songs.
Jerusalem is the heart of the Jewish People, it must not be broken, meaning the city to be divided.
Just as no one's heart should be divided – or broken – neither will Jerusalem be the Capital City for two People; it is the undivided Capital of the Jewish Nation only, for infinity.
Ofra Haza Yerushalaim Shel Zahav (Jerusalem of Gold) subbed
http://www.youtube.com/watch?v=UlIJOAZ1pak
***
ירושלים, ישראל היא הכינור לכל שירייך
מאי 23, 2011 – אייר 19 , 5771
נורית גרינגר
ירושלים היא עיר הבירה של העם היהודי ורק בירתו של העם היהודי.
ירושלים היא עיר הבירה של מדינת ישראל המודרנית.
העיר שוכנת בהרי יהודה, בין הים התיכון לבין הקצה הצפוני של ים המלח.
ירושלים היא עיר קדושה לשלוש הדתות המונותיאיסטיות הגדולות: יהדות, נצרות ואיסלאם.
המלך דוד בן ישי (970-1040 לפנה"ס) ביסס את ירושלים כבירת הממלכה המאוחדת של ישראל בשנת 1000 לפני הספירה, ובנו, שלמה המלך, בנה את בית המקדש הראשון בעיר.
אמנם, ירושלים, לאחר מותו של ישו הפכה קדושה לדת הנצרות ובשנים מאוחרות יותר, נקודה מוקד מועטת לאסלאם, ירושלים מעולם, לעולם, לא היתה בירתה של כל אומה אחרת; היא תמיד היתה בירתה של העם היהודי.
בשנת 70 לספירה, תחת טיטוס, הרומאים הרסו את ירושלים ושרפו את בית המקדש, ובכך הביאו לסופו את המרד היהודי הגדול נגד השלטון הרומאי שהחל ארבע שנים קודם לכן. הכותל המערבי הוא חלק ששרד מבניניו של המלך הורדוס, האיש האחרון שמלך על ממלכת יהודה.
לאחר שהאיסלאם בא למהותו, חליף אחד אחר השני יצרו נוכחות בעיר, ובשלבים הם בנו את מסגד אל אקצה על חורבות בית המקדש היהודי ההרוס.
למרות שהרומאים החריבו את בית המקדש השני וגירשו את היהודים ממולדתם, בכל זאת, מספר יהודים נשארו לגור בעיר הקודש שלהם. למעשה, ההיסטוריה מעידה כי יהודים התגוררו בירושלים, בהמשכיות, והעיר מעולם לא היה נטולת נוכחות יהודית.
ירושלים היא לא רק עיר הקודש של היהודים. ירושלים היא לא רק בירת ישראל, מימי דוד המלך ועד הלום, בירת המדינה המודרנית של היום ישראל. היא גם הלב של העם היהודי.
עם זאת, בשנת 1949, כשהיהודים נלחמו בערבים במלחמת העצמאות שלהם, הם לא יכלו להגן ולהחזיק בעיר העתיקה, שם נמצאים המקומות הקדושים ביותר שלהם, הר הבית והכותל המערבי.
במשך תשע עשרה שנים ארוכות, העיר העתיקה של ירושלים היתה בשילטון ערבי ויהודים לא הורשו ללכת להתפלל שם. הלב של העם היהודי היה שבור לשניים. בחדר אחד, דם יהודי זרם במהרה. הישראלים-היהודים בנו והרחיבו את בירתם מעבר לחומות העיר העתיקה. העיר שקקה עם נוכחות יהודית והחלק החדש של העיר הפכך לבירתה הרשמית של מדינת ישראל, הבית הרשמי של ממשלת ישראל.
החדר השני של העיר, של העיר העתיקה, ממש מעבר לקווי הפסקת האש, היה מחוץ לתחום ליהודים ודם יהודי לא זרם דרכו. חלק זה של הלב היהודי היה זקוק לתיקון.
התיקון בא, כהפתעה, בשנת 1967; בסוף מלחמת ששת הימים יהודים התפללו ליד הכותל המערבי. היסטוריה נעשתה. הלב היהודי סוף סוף תוקן. ירושלים הייתה מאוחדת תחת שלטון מדינת ישראל.
הערבים, שבניגוד לחוק שלטו בעיר העתיקה של ירושלים במשך תשע עשרה שנה, עכשיו רוצים לעשות, את שהם מכנים "מזרח" ירושלים, בירתם, כלומר, הם רוצים לשבור את הלב היהודי שוב. חלק גדול מהקהילה הבינלאומית תומך ברעיון זה, בכוונה מתעלמים מעומק האסון הרוחני שחלוקה כזו תגרום. אבל הערבים יודעים מה שחלוקה זו תעשה. חלוקת ירושלים היא חלק מתוכניתם הגדולה, המתמשכת, לנסות לשבור את רוחו של העם היהודי, ובכך לקרב את הרס מולדתו, מדינת ישראל.
בשירה, "ירושלים של זהב", נעמי שמר, המשוררת הישראלית המנוחה, לכדה את כל הרגשות של היהודים לגבי עיר הקודש שלהם, בירתם, ירושלים.
שמר כתבה את השיר המקורי עבור פסטיבל המוזיקה הישראלי של ה-15 במאי 1967, שנערך לכבוד חגיגות העצמאות ה-19 של מדינת ישראל. באותו זמן, העיר העתיקה היתה עדיין תחת השלטון הערבי-ירדני, היהודים לא הורשו להיכנס אליה ורבים מהמקומות היהודים הקדושים שבה חוללו.
שלושה שבועות אחרי שהשיר יצא לאור, פרצה מלחמת ששת הימים. מבלי לדעתי למה לצפות, השיר הפך לקריאת קרב ועידוד מורלי לחיילי צה"ל שהתכונו למלחמה עם תוצאה לא ידועה. שמר אפילו שרה אותו לחיילים לפני שפרצה המלחמה ולפני שהוא הושר, באופן רשמי, בפסטיבל, מה שגרם לצה"ל להיות בין הראשונים בעולם לשמוע את מילות הזהב שלו.
כאשר, ב -7 ביוני, צה"ל כבש את החלק המזרחי של ירושלים והעיר העתיקה מהירדנים, שמר שמעה שהצנחנים שרו את שירה "ירושלים של זהב" ליד הכותל המערבי. אז היא הוסיפה פסוק סופי, שבטל את ביטויי הקינה בו. העיר העתיקה הוחזרה לבעליה, ולא היה צריך להתגעגע איליה ולבכות אותה.
מילות השיר: http://www.shiron.net/artist?type=lyrics&lang=1&prfid=938&wrkid=1619
מדינת ישראל עשתה עבודה נפלאה לשמור את כל העיר ירושלים בטוחה ופתוחה לכל המתפללים של כל הדתות.
הבה נשיר, ירושלים של זהב, של נחושת ושל אור, הלא לכל שירייך אני כינור ...
ירושלים היא הלב של העם היהודי,ואסור שלב זה יישבר, משמעותית, שהעיר תחולק.
בדיוק כמו שליבו של אף אחד לא יחולק - או יישבר – כך גם ירושלים לא תהיה עיר הבירה של שני עמים. ירושלים היא בירתה הבלתי מחולקת של העם היהודי בלבד, ועד אינסוף.
עופרה חזה, ירושלים של זהב:
http://www.youtube.com/watch?v=UlIJOAZ1pak
No comments:
Post a Comment