Nurit Greenger
This article is based on the life story of Felix Zandman, Ph.D., the founder and chief technology officer of Vishay Intertechnology – one of the world's largest providers of electronic components, http://www.mako.co.il/mako-vod-mako/documentary-s1/VOD-b11668d673e8031006.htm
In the Hebrew Bible, Cain and Abel were the two sons of Adam and Eve. As the story goes, 1Adam knew his wife Eve intimately, and she conceived and gave birth to Cain. She said, "I have had a male child with the Lord's help." 2Then she also gave birth to his brother Abel. Now Abel became a shepherd of a flock, but Cain cultivated the land. 3In the course of time Cain presented some of the land's produce as an offering to the Lord. 4And Abel also presented an offering — some of the firstborn of his flock and their fat portions. The Lord had regard for Abel and his offering, 5but He did not have regard for Cain and his offering. Cain was furious, and he was downcast. 6Then the Lord said to Cain, "Why are you furious? And why are you downcast? 7If you do right, won't you be accepted? But if you do not do right, sin is crouching at the door. Its desire is for you, but you must master it." 8Cain said to his brother Abel, "Let's go out to the field." And while they were in the field, Cain attacked his brother Abel and killed him.— Genesis 4:1-8 Felix Zandman was born in Grodno, Belarus, then in Eastern Poland. During WWII, in October 1941, at the age of 14, his family, parents, sisters, grandparents and many other relatives were forced to move to live in the Grodno Ghetto, which was liquidated at the end of 1942. Felix Zandman survived the Holocaust, thanks to a family of Polish Righteous, Jan and Anna Puchalski, who hid him and his uncle for 17 months. Their main hiding place was a dugout 170 centimeter long, 150 centimeter wide and, only 120 centimeter tall, a grave type hole. Felix Zandman shared this hideaway with three other Jewish refugees, one of them was his uncle Sender Freydowicz, who taught him trigonometry, and advanced mathematics in the long hours of darkness in their hideaway hole. The advanced Soviet Army liberated them in July 1944. With other survivors, Felix remained for a short time in Poland to only realize that Poland became a large Jewish graveyard. In the summer of 1946, Zandman was able to emigrate, legally, to France.
His uncle teaching did not go to waste. From 1946 to 1949 Zandman studied physics and engineering at the University of Nancy, France. In parallel, he was enrolled in a Grande École of engineering ENSEM (Ecole Nationale Supérieure d'Electricité et de Mécanque). He received his Ph.D. at the Sorbonne University, as a physicist, on a subject of photoelasticity and was awarded the Edward Longstreth Medal, in 1962.
Eventually, Zandman immigrated to live in the United States. In 1956, for the first time in the U.S, Zandman presented his methods and self-developed instruments. He was able to establish important contacts with leading professors and well-known users of this specific field. Eventually, he was employed by Tatnall Measuring Systems company, in Philadelphia, as the director of basic research where he developed a temperature-resistant electrical resistance. His employer, however, had no interest in marketing his invention, in fact no one was. Felix Zandman was left with one option, to market his invention all by himself. With his $4,000 savings and some financial help from his relative, Alfred P. Slaner, Felix Zandman put the potential of his invention to work and in 1962 he founded the company Vishay Intertechnology, Inc. The company has developed into a Fortune 1000 company, with many subsidiaries and over 22,000 employees worldwide, to include a large plant in Dimona, Israel. Vishay Intertechnology (NYSE: VSH) is a publicly traded company with a market capitalization of over 2.5 billion dollars.
Until then Felix Zandman could account for an impressive financial victory.
AEG-Telefunken was a company its owner, prior to Nazi Germany, was Walther Rathenau, the German-Jewish industrialist, politician, writer, and statesman who served as the Foreign Minister of Germany during the Weimar Republic. Rathenau was assassinated in a plot, led by Erwin Kern and Hermann Fischer, two ultra-nationalist army officers, on June 24, 1922, two months after the signing of the Treaty of Rapallo, 1922. On that morning, Rathenau was driving from his house to Wilhelmstrabe, as he did daily, and predictably. During the trip his car was passed by another, in which three armed men were sitting. They simultaneously shot at the minister with machine guns, and threw a hand grenade into the car before quickly driving away. After the Nazis came to power, in 1933, they declared Rathenau's assassins to be national heroes and designated June 24 as a holiday of celebration.
When Hitler came to power, he decreed to seize all Jewish businesses in Germany and Walther Rathenau was forced to walk away from his family enterprise, AEG-Telefunken. During the war, Telefunken served as the Wehrmacht's Communication Corps.
Let us take a simple human story, based on a biblical story; Cain wanted to kill Abel and was doing all he could to achieve his scheme to kill his brother. He even killed all of Abel's family. But Abel managed to hide and survived. Then, Cain lost all his assets and Abel, who became successful and a wealthy man, bought all of Cain's assets and even gave him a job.
What is the title to such a story? Is it victory? Possible. But, if Cain is the Nazi, Adolf Hitler, and Abel is the Jew, Felix Zandman, there is here more than just a victory. It is revenge.
After the War, Telefunken, the enterprise founded and owned by the Jew Rathenau, which the Nazis seized and made their trademark brand, became the splendor pride of the German electronic industry.
In the Autumn on 1985, Daimler-Benz Corporation took over Telefunken. Ten years later, because of financial and management difficulties, the Daimler-Benz consortium's management announced to the German government that Telefunken is up for sale and there is a danger that thousands of its employees will find themselves jobless.
When Felix Zandman, the Holocaust survivor Jew, the owner of Vishay Industries, heard that Telefunken is up for sale, something in his heart jumped.
No doubt Telefunken were Nazis. They worked for Hitler and it was a company that was involved with the Wehrmacht's activities. Zandman knew that if he bought this company he can declare victory, that a Jew, the Nazis wanted to kill, acquires such a company and manage it.
Felix Zandman negotiated the purchase of Telefunken, during which time the German government did all it could that the American industrialist will save Telefunken.
When Felix Zandman left his hotel, to go sign the sale and purchase agreement with Daimler-Benz management, he took along with him, hidden in his pocket, a yarmulka – a traditional Jewish skullcap. What he had in mind was, that at the appropriate moment, he will bless the transaction in Hebrew. And so he did. He signed the agreement and then he took the skullcap out of his pocket and put it on his head and then said the common Hebrew blessing for thanks: Blessed are You, the Lord our God, Who has kept us alive and got us to this time.
And a sweet taste of victory overwhelmed Felix Zandman. A sense of victory without revenge, without anything. Just that a Jew could do it.
In Itzehoe, north Germany, are the Vishay Industries, owned by a Jew, in place of former Nazi Telefunken. And at the entrance to the Vishay building waves, with pride, the blue and white, with the Star of David in its center, flag of the Jewish state of Israel. And six million Holocaust Victims smile from above, cheerfully, at Felix Zandman, as he walks the corridors of his Vishay Industries, in Germany, and his heart jumps for joy with tears in his eyes. A Jew has a factory on German soil and Germans work for Jews, not Jews work for Germans.
Felix Zandman was born on May 7, 1928 and on June 4, 2011 he passed away. However, remember, the angel of death is a nobody. You give a nobody a gun and the strength of a government behind him and he turns to be the angel of death. You take the gun away and the government power and he becomes a nobody again.
Wow, what a story!
---
קובץ: אין מילים, בשום שפה, שיכולות לתאר את מה שהנאצים עשו ל-6 מיליון יהודים ונקמה, בכל קנה מידה, זה ראוי. זהו סיפורו פליקס זנדמן, שהסיג נקמה מתוקה ונצחון על הנאצים שרצו להרוג אותו, בגיל 14, רק בגלל שהוא היה יהודי.
סיפור מודרני על קין והבל
אוגוסט 27 2011 – כ"ז אב 5771
נורית גרינגר
מאמר זה מבוסס על סיפור חייו של מר פליקס זנדמן, המייסד וקצין הטכנולוגיה ראשי של מפעלי ווישיי אינטרטכנולוגיה – אחד הספקים הגדולים בעולם של רכיבים אלקטרוניים:
http://www.mako.co.il/mako-vod-mako/documentary-s1/VOD-b11668d673e8031006.htm
בתנ"ך היהודי, קין והבל היו שני הבנים של אדם וחוה. לפי הסיפור, הם היו טיפוסים שונים: קין היה איכר - עובד אדמה, והבל – רועה צאן. יום אחד החליט קין להקריב מנחה מתנובת שדהו לפני אלוהים, וגם הבל הקריב את בעלי החיים המשובחים ביותר שבעדרו. אלוהים קיבל את מנחתו של הבל ולא את מנחתו של קין, מבלי שסיבת הדבר מפורשת. קין לא יכול היה לשאת את העובדה שדווקא אחיו הקטן נרצה, בעוד שהוא נדחה, והדבר מילא אותו בכעס ודכדוך. אלוהים פנה אליו, בפסוקים שפירושם אינו ברור לגמרי, והסביר לו כי אם ינהג בדרך הנכונה, עוד ינחל הצלחה: "למה חרה לך ולמה נפלו פניך? הלוא אם-תיטיב, שאת, ואם לא תיטיב, לפתח חטאת רבץ, ואליך תשוקתו, ואתה תמשל בו" (בראשית ד', ו-ז), אך קין אינו שועה לדברי אלוהים, וקם והורג את אחיו בעת היותם בשדה: "ויאמר קין, אל-הבל אחיו, ויהי בהיותם בשדה, ויקם קין אל-הבל אחיו ויהרגהו" (שם, ח').
פליקס זנדמן נולד בגרודנו, בלארוס, אז מזרח פולין. במהלך מלחמת העולם השנייה, באוקטובר 1941, בגיל 14, משפחתו, הורים, אחיות, סבים וסבתות ובני משפחה רבים אחרים נאלצו לעבור להתגורר בגטו גרודנו, אשר חוסל בסוף 1942. פליקס זנדמן שרד את השואה, בזכות משפחה של חסידים פולנים, יאן ואנה פוחלסקי, שהסתירה אותו ואת דודו במשך 17 חודשים. מקום המסתור העיקרי שלהם היה שוחה בגודל של 170 סנטימטר אורך, 150 סנטימטר רוחב ורק 120 סנטימטר גובה, חור מסוג של קבר. פליקס זנדמן התחלק במסתור עם שלושה פליטים יהודים אחרים, שאחד מהם היה דודו סנדר פרידוביץ' שלימד אותו טריגונומטריה, ומתמטיקה מתקדמת בשעות הארוכות של חושך בבור המסתור שלהם. הצבא הסובייטי המתקדם שחרר אותם ביולי 1944. עם ניצולים אחרים, פליקס נשאר לזמן קצר בפולין רק להבין כי פולין הפכה לבית קברות יהודי גדול. בקיץ 1946, זנדמן קיבל רשות להגר, חוקית, לצרפת.
ההורה של דודו לא התבזבזה. מ-1946 - עד 1949 זנדמן למד פיזיקה והנדסה באוניברסיטת ננסי שבצרפת. במקביל, הוא נרשם לגראנד אקול להנדסה ב-אי.אנ.אס.אי.אמ (אקול נאשונאל סופירייר ד'אלקטריסיט א-דה מיכאניק). הוא קיבל תואר דוקטור באוניברסיטת הסורבון כפיזיקאי, על נושא פוטואלסטיות ובשנת 1962 זכה במדליית אדוארד לונגסטראס.
בסופו של דבר זנדמן עבר לחיות בארצות הברית. בשנת 1956, בפעם הראשונה בארה"ב, זנדמן הציג את השיטות שלו ומהכשירים שפתח בעצמו. הוא הצליח ליצור קשרים חשובים עם פרופסורים מובילים וצרכנים ידועים של השדה הספציפי הזה.
בסופו של דבר, הוא הועסק על ידי חברת מערכות המדידה, טטנל, בפילדלפיה, כמנהל המחקר הבסיסי שבו הוא פיתח עמיד בפני טמפרטורות, התנגדות חשמלית. למרות זאת, למעסיק שלו לא היה שום עניין לשווק את ההמצאה שלו, למעשה לאף אחד לא היה עניין. לפליקס זנדמן נותרה רק ברירה אחת, לשווק את ההמצאה שלו בכוחות עצמו. עם חיסכונו בשווי של 4,000 $ וקצת עזרה כספית מקרוב משפחה, אלפרד פ סליינר, פליקס זנדמן שם את הפוטנציאל של ההמצאה שלו למעשה, ובשנת 1962 ייסד את חברת ווישיי אינטרטכנולוגיה, בע"מ. החברה גדלה לאחת מחברות הפורצ'אן, 1000, עם חברות בת רבות, ומעל ל-22,000 עובדים ברחבי העולם, כולל מפעל גדול בדימונה, ישראל. ווישיי אינטרטכנולוגיה, גדלה לחברה ציבורית עם שווי שוק של יותר מ-2.5 מיליארד דולר.
עד כאן פליקס זנדמן יכול היה לומר שהשיג ניצחון פיננסי מרשים.
אאיג'י-טלפונקן היתה חברה שבעליה, לפני גרמניה הנאצית, היה וולתר רתנאו, התעשיין הגרמני-יהודי, פוליטיקאי, סופר, מדינאי שכיהן כשר החוץ של גרמניה בתקופת רפובליקת הויימאר. רטנאו נרצח על ידי ארווין קרן והרמן פישר, שני קציני צבא לאומנים קיצוניים, ב-24 ביוני 1922, חודשיים לאחר חתימת חוזה ראפאלו, ב-1922. באותו בוקר, רטנאו נהג מביתו לוילהלמשטראבה, כפי שעשה מדי יום, וכצפוי. במהלך נסיעתו, מכונית ובה שלושה גברים חמושים, עברה ליד מכוניתו. הם ירו בשר החוץ בבת אחת עם מכונות ירייה, וזרקו רימון לתוך המכונית לפני שנהגו במהירות משדה ההרג. לאחר עליית הנאצים לשלטון, בשנת 1933, הם הכריזו על רוצחי רתנאו כגיבורים לאומיים וייעדו את יוני 24 כיום חג וסיבה לחגוג.
כאשר היטלר עלה לשלטון, הוא גזר להחרים את כל העסקים בגרמניה שהיו בבעלות יהודית ווולתר רתנאו נאלץ לוותר ולעזוב את אאיג'י-טלפונקן, מפעל משפחתו. במהלך המלחמה, טלפונקן שימש כחיל הקשר של הוורמאכט.
בואו ניקח סיפור אנושי פשוט, המבוסס על סיפור תנ"כי, קין רצה להרוג את הבל ועשה כל מה שביכולתו כדי להשיג את מטרתו להרוג את אחיו. הוא אפילו הרג את כל המשפחה של הבל. אבל הבל הצליח להסתתר ולשרוד. לאחר מכן, קיין ירד מנכסיו והבל, שהיצלח נעשה גביר ואיש עשיר, קנה את כל נכסיו של קין, ואפילו נתן לו עבודה.
מהי כותרת הסיפור הזה? האם זה ניצחון? אפשרי. אבל, אם קין הוא הנאצי, אדולף היטלר, והבל הוא היהודי, פליקס זנדמן, יש כאן יותר מסתם ניצחון, זו היא נקמה.
לאחר המלחמה, טלפונקן, המפעל שנוסד והיה בבעלות רתנאו היהודי, שהנאצים החרימו ועשו אותו למותג המסחרי שלהם, הפך להיות גאוות הפאר של התעשייה האלקטרונית הגרמנית.
בסתיו של 1985, חברת דיימלר-בנץ לקחה את הבעלות על טלפונקן. לאחר עשר שנים בבעלותם, בשל קשיים כספיים ומנהליים, מנהל הקונסורציום של דיימלר-בנץ הודיע לממשלת גרמניה כי טלפונקן עומדת למכירה, ויש סכנה כי אלפים מעובדיה ימצאו את עצמם מחוסרי עבודה.
כאשר פליקס זנדמן, יהודי ניצול השואה [והגבורה], ובעליו של תעשיות ווישיי, שמע שטלפונקן עומדת למכירה, משהו בלבו קפץ.
אין ספק שטלפונקן היו נאצים. הם עבדו עבור היטלר וזו היתה חברה שהיתה מעורבת בפעילויות של הוורמאכט. זנדמן ידע שאם הוא יקנה את החברה הוא יכול להכריז על ניצחון, שיהודי, שהנאצים רצו להרוג, ירכוש חברה כזאת וינהל אותה.
פליקס זנדמן נשא משא ומתן לרכישת טלפונקן, שבמהלכו הממשלה הגרמנית עשתה כל שביכולתה שהתעשיין האמריקני יציל את טלפונקן.
כאשר פליקס זנדמן יצא ממלונו ללכת לחתום על הסכם הרכישה של טלפונקן עם מנהלת דיימלר-בנץ, הוא לקח איתו, חבוי בכיסו, כיפה יהודית מסורתית. מה שהוא התכוון לעשות, ברגע המתאים הוא לברך את העסקה, בעברית. וכך הוא עשה. הוא חתם על ההסכם, ואז הוא הוציא את הכיפה מכיסו והניח אותה על ראשו ואמר את ברכת התודות בעברית: ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שהחיינו וקיימנו והגענו לזמן הזה.
וטעם מתוק של ניצחון הציף את פליקס זנדמן. תחושה של ניצחון בלי נקמה, בלי כלום. רק שיהודי יכול לעשות את זה.
באיצהו שבצפון גרמניה נמצאות תעשיות ווישיי, בבעלות אדם יהודי, במקום הנאצי לשעבר טלפונקן. ובכניסה לבניין ווישיי מתנופף, בגאווה, דגל כחול לבן, עם מגן דוד במרכזו, הדגל של המדינה היהודית, ישראל. ושישה מיליון קורבנות השואה מחייכים אל פליקס זנדמן, בעליזות, מלמעלה, בעודו צועד במסדרונות תעשיות ווישיי שלו כשליבו קופץ משמחה עם דמעות בעיניו. ליהודי יש מפעל על אדמת גרמניה והגרמנים עובדים עבור יהודי, ולא יהודים עובדים עבור הגרמנים.
פליקס זנדמן נולד ב-7 במאי 1928 וב-4 ליוני 2011 הוא נפטר. עם זאת, נא לזכור, שמלאך המוות הוא כלומניק. אתה נותן לכלומניק אקדח וכוח גיבוי של הממשלה מאחוריו, והוא הופך להיות מלאך המוות. אתה לוקח ממנו את האקדח ואת כוח הממשלה והוא הופך להיות אותו כלומניק.
וואו, איזה סיפור!
כאשר פליקס זנדמן יצא ממלונו ללכת לחתום על הסכם הרכישה של טלפונקן עם מנהלת דיימלר-בנץ, הוא לקח איתו, חבוי בכיסו, כיפה יהודית מסורתית. מה שהוא התכוון לעשות, ברגע המתאים הוא לברך את העסקה, בעברית. וכך הוא עשה. הוא חתם על ההסכם, ואז הוא הוציא את הכיפה מכיסו והניח אותה על ראשו ואמר את ברכת התודות בעברית: ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שהחיינו וקיימנו והגענו לזמן הזה.
וטעם מתוק של ניצחון הציף את פליקס זנדמן. תחושה של ניצחון בלי נקמה, בלי כלום. רק שיהודי יכול לעשות את זה.
באיצהו שבצפון גרמניה נמצאות תעשיות ווישיי, בבעלות אדם יהודי, במקום הנאצי לשעבר טלפונקן. ובכניסה לבניין ווישיי מתנופף, בגאווה, דגל כחול לבן, עם מגן דוד במרכזו, הדגל של המדינה היהודית, ישראל. ושישה מיליון קורבנות השואה מחייכים אל פליקס זנדמן, בעליזות, מלמעלה, בעודו צועד במסדרונות תעשיות ווישיי שלו כשליבו קופץ משמחה עם דמעות בעיניו. ליהודי יש מפעל על אדמת גרמניה והגרמנים עובדים עבור יהודי, ולא יהודים עובדים עבור הגרמנים.
פליקס זנדמן נולד ב-7 במאי 1928 וב-4 ליוני 2011 הוא נפטר. עם זאת, נא לזכור, שמלאך המוות הוא כלומניק. אתה נותן לכלומניק אקדח וכוח גיבוי של הממשלה מאחוריו, והוא הופך להיות מלאך המוות. אתה לוקח ממנו את האקדח ואת כוח הממשלה והוא הופך להיות אותו כלומניק.
וואו, איזה סיפור!
No comments:
Post a Comment