The Jewish Nation's Split That Splits Hair

Nurit Greenger

"During times of universal deceit, telling the truth becomes a revolutionary act." ~George Orwell

There is highly destructive, volatile animosity between factions in the Jewish community, and attempts to find solutions is a must.

This division and disagreement is plaguing the Jewish world today.

As a Jew, to me, the sharp division among our own people is an embarrassment.

I am extremely passionate about Israel’s existence and I do not care if any nutcase brands me a right-wing extremist because of this wonderful passion that I have and hold at the highest esteem. here are certain unfortunate realities one must face.

One crucial is that hatred and evil exist, and just wishing them away has never been, nor will it never be effective. In other words, burying the head deep in the sand will not make hatred and evil go away.

From time immemorial the Jewish people have been the number one target of hatred and evil.

To stand up to peril one has to be united, not divided.

Sadly, the Jewish Nation is not united, rather shows several schisms. The Jews are seriously separated along religious and political lines, and this split cannot be rectified or healed, unless King David or Solomon arrive and show them signs of God.

No single Judaism exists. There are numerous components and they can coexist, but never fully aligned.

To the extreme, Jews can even harbor more dislike for one another than any Gentile could ever muster. They can be more judgmental of their own than any stranger could be.

Throughout Jewish history, the self-hating Jews, the unJews, became a stigma. This is an illness and not a minor one. It is cancerous and it destroy the Nation from within.

Then there are those Jews who would put ideology before their own God, people and Homeland; like those who will vote for Obama, over and over again, even though he is trying to dig a grave for the Jewish Homeland, where their people live.

With the world being up-side-down these days and rational is out the window, and if my observations about Judaism is correct, then the question is: where is the hope, the optimism? We all so desperately seek those answers, aren’t we? Will reason and logic have a place in the solution?

Is turning to faith be the hope we seek?

To accomplish having hope for a unified Jewish Nation in the world, we must have enormous faith, as, thus far, logic and life experience have not served the Jews well.

Jews are passionate people. They are also stubborn and rather excitable bunch.

Those traits, at times, leave very little room for reason and logic to enter into the discourse and on many occasions they do not.

At times, Jewish people can be irrational toward those they love.

So here is where we are today:

In Israel today, Jews argue;

In Europe, Jews argue;

In the US, Jews argue;

This is irritating and has no reason or room in a nation so small and so beleaguered.

We all need to ask each other, where is the silver line of optimism and hope and where is the uplifting discourse? Here is the elephant in the room. We can find it only if few things change, really change.

We must be consistent, one voice with our message.

We must stop hating ourselves and Jews must stop hating other Jews and embrace a totally loving posture.

We must search for our commonalities and not drift into differences to use against one another.

We must not worry or seek to be loved by appeasement, thus throw our own people under the bus. Many Jews will throw Israel under the bus to look good the eyes of those who will throw them under the bus tomorrow.

We must accept that, as Jews, there are many who hate us and many times there is nothing we can do to prove our worth to those who hate us. And we do not need to prove anything as long as we know our own truth and just. We must also understand that those who hate us do so not because of our fault but of their own. Further, they choose us the scapegoat we have been to the world for centuries.

We must put our own people and our God before all else. Therefore, we need to, once and for all, separate politics from our faith. The decision if our first priority is our God and our own people or if it is a political agenda is profound.

We must also understand that transparent divisive issues only strengthens our enemies.

We must also admit that we have many enemies, ranging from having mild hate to extreme hate for us. They exist and must be addressed without holding back the words.

Irrational hatred of Jewish people is an ancient and incurable disease the world, collectively suffers from. The cure for it will probably be found by a Jew.

That cure will consist of man escaping the constraints of this primitive incarnation and humans embracing a peaceful nature and rise above irrational emotion to pure sense and intellect.

Who knows if and when this cure maybe found but we need to pray that our children and grandchildren live to see it come to pass.

Until then, regrettably, Jews will continue argue, disagree and the world will continue feeding upon our negativity and divisiveness.

We will continue to malign one another, battle amongst ourselves and ignite fire storms of negative energy to keep our enemy jovial so they can continue their ongoing battle against us.

Immediate solution? There is only one.

Only by ending the malice toward each other, looking within at our own faults and correcting them and uniting, we can achieve peace amongst ourselves and then hold to immense national strength, we so desperately need.

And then, by seeking rational answers, based on truth and facts, that do not involve putting our own people in harm’s way we can also help Israel.

Can it be achieved? Yes, but only if we truly believe.

Our parents had known hardship; the new generations are spoiled and expect fast reward. If we do not face reality, we can expect regression; is regression an option? I hope not.

Tori Amos, the American pianist, singer-songwriter and composer once sais: Healing takes courage, and we all have courage, even if we have to dig a little to find it.”

Jews, stop taking a long walk off a short pier already.

***

פיצול האומה היהודית שמפצל שיער

ספטמבר 17, 2011 – י'ח אלול 5771

נורית גרינגר

בזמנים של רמאות אוניברסאלית, לומר את האמת הופך להיות מעשה מהפכני."~ ג'ורג' אורוול

בקרב הפלגים של הקהילה היהודית ישנו פילוג הרסני ביותר, מלא איבה וחומר נפץ ולמצוא פתרונות זה חובה.

חלוקה ומחלוקת זו מדבקים את העולם היהודי היום.

כיהודיה, עבורי, מחלוקת חדה בקרב אנשינו היא בושה וחרפה.

אני חסידה נלהבת לגבי קיומה של ישראל ולא אכפת לי אם איזה פסיכי ימתג אותי כימנית קיצונית בגלל התשוקה הנפלאה הזו שלי שאותה אני מעריכה מאד.

ישנה מציאות מצערת מסוימת שצריך לעמוד לפניה.

מציאות אחת מכרעת היא העובדה ששנאה ורוע קיימים, ורק לבקש שיעלמו לא היה ולא יהיה לעולם יעיל. במילים אחרות,לקבור את הראש עמוק בחול לא יגרום לשנאה והעוול להעלם.

מאז ומתמיד העם היהודי היה היעד מספר אחד של שנאה ועוול.

כדי לעמוד מול הסכנה צריך להיות מאוחדים, לא מפוצלים.

למרבה הצער, העם היהודי לא מאוחד, אלא מראה כמה שסעים. היהודים הם מופרדים ברצינות לאורך קווי דת ופוליטיקה, ופיצול זה לא ניתן לתקן או לרפא, אלא אם כן דוד המלך או שלמה המלך יופיעו ויראו להם סימנים מאלוהים.

אין יהדות אחת שקיימת. ישנם רכיבים רבים והם יכולים לדור בכפיפה אחת, אבל מעולם לא מיושרים באופן מלא.

כקיצוניות, יהודים יכולים אפילו להפגין יותר חוסר אהבה זה לזה מאשר כל גוי יוכל לגייס. הם יכולים להיות שיפוטיים יותר כלפי אנשיהם מאשר זר יכול להיות.

לאורך כל ההיסטוריה היהודית, יהודים שונאי עצמם הפכו לסטיגמה. זוהי מחלה ולא קלה. זה סרטני ומשמיד את העם מבפנים.

וישנם יהודים ששמים אידיאולוגיה לפני אלוהיהם, אנשיהם ומולדתם, כמו אילו שיצביעו עבור אובמה, שוב ושוב, למרות שהוא מנסה לחפור קבר עבור המולדת היהודית, שם חיים אנשי עמם.

עם עולם שבימים אילו הוא הפוך וההגיון פרח דרך החלון, ואם התצפית שלי על יהדות היא נכונה, אז השאלה היא: איפה התקווה, האופטימיות? אנחנו כל כך נואשות מחפשים את התשובות האלה, נכון? האם לרציונל וההיגיון יהיה מקום בפתרון?

האם לפנות לאמונה תהיה התקווה שאנו מחפשים?

כדי להשיג תקווה עבור אומה יהודית מאוחדת בעולם, עלינו להאמין בעוצמה, היות ועד כה, ההיגיון וניסיון החיים לא שירתו את היהודים היטב.

יהודים הם אנשים נלהבים. הם גם חבורה עקשנית ומלאה רגשות.

תכונות אלה, לעיתים, משאירות מקום קטן מאוד לסיבה והיגיון להיכנס לשיח וברוב המיקרים הם לא.

לפעמים העם היהודי יכול להיות לא רציונלי כלפי אלה שהם אוהבים..

אז כאן אנחנו נמצאים היום:

בישראל היום, היהודים מתווכחים;

באירופה, היהודים מתווכחים;

בארה"ב, היהודים מתווכחים;

זה מעצבן ואין לו שום סיבה או מקום באומה כל כך קטנה וכל כך נצורה.

כולנו צריכים לשאול אחד את השני, איפה הוא הקו הכסוף של האופטימיות והתקווה והיכן הוא השיח המרומם? פה הוא הפיל שבחדר. אנחנו יכולים למצוא את זה רק אם נשנה כמה דברים, באמת נשנה.

אנחנו חייבים להיות עקביים ובקול אחד עם המסר שלנו.

אנחנו חייבים להפסיק לשנוא את עצמנו והיהודים חייבים להפסיק לשנוא יהודים אחרים ולאמץ עמדה אוהבת לחלוטין.

עלינו חייבים לחפש את המשותף בינינו ולא להיסחף לתוך הבדלים ולהשתמש בהם אחד כנגד השני.

אנחנו לא צריכים לחפש או לבקש להיות נאהבים על ידי פיוס, ובכך לזרוק את האנשים שלנו מתחת לאוטובוס. יהודים רבים יזרקו את ישראל תחת האוטובוס כדי להיראות טוב בעיני מי שיזרוק אותם מחר מתחת האוטובוס.

אנחנו חייבים לקבל את העובדה, כיהודים, שישנם רבים ששונאים אותנו והרבה פעמים אין דבר שאנחנו יכולים לעשות כדי להוכיח את ערכינו לשונאינו. ואנחנו לא צריכים להוכיח כלום, כל עוד אנחנו יודעים את האמת והצדק שלנו. עלינו גם להבין כי מי ששונא אותנו זה לא בגללינו אלא באשמתם. יתר על כן, הם בוחרים אותנו כשעיר לעזאזל שהיינו בעולם במשך מאות שנים.

אנחנו חייבים לשים את האנשים שלנו ואלוהים שלנו לפני כל דבר אחר. לכן, אנחנו חייבים, אחת ולתמיד, להפריד את הפוליטיקה מהאמונה שלנו. ההחלטה אם העדיפות הראשונה שלנו היא האלוהים והאנשים שלנו או האם היא האג'נדה פוליטית היא עמוקה.

אנו גם חייבים להבין שסוגיות מחלוקת שקופות רק מחזקות את אויבינו.

אנו חייבים גם להודות שיש לנו אויבים רבים, החל מאלה ששונאים אותנו קל עד לקיצוני. הם קיימים ויש לטפל בהם מבלי לעצור במילים.

שנאה לא רציונלית של העם היהודי היא מחלת העולם, עתיקה וחשוכת מרפא שממנה הוא סובל. התרופה עבורה תימצא, כנראה, על ידי יהודי.

תרופה זו תכלול שהאדם ימלט מהאילוצים של הגלגול הפרימיטיבי הזה ובני האדם יחבקו טבע שלוו ויתעלו מעל לרגש לא רציונלי לחוש אינטלקטואלי טהור.

מי יודע אם ומתי תרופה זאת אולי תימצא אבל אנחנו צריכים להתפלל כי ילדינו ונכדינו יחיו לראות את זה מתגשם.

עד אז, למרבה הצער, היהודים ימשיכו להתווכח, לא להסכים והעולם ימשיך לשבוע על השליליות והמחלוקות שלנו.

אנו נמשיך להשמיץ אחד את השני, להילחם בינינו ולהצית סופות אש של אנרגיה שלילית כדי לשמח את אויבינו שימשיכו במאבק המתמשך שלהם כנגדנו.

פתרון מיידי? ישנו רק אחד.

רק על ידי סיום הזדון אחד כלפי השני, הסתכלות לתוך השגיעות שלנו ותיקונן ולהתאחד, אנחנו יכולים להשיג שלום בינינו לבין עצמנו ולאחר מכן חוסן לאומי העצום, שאנחנו נואשות זקוקים לו.

ואז, על ידי ביקוש תשובות רציונליות, המבוססות על אמת ועובדות, שלא כרוכות בלשים את אנשינו במצב של פגיעה גם נוכל לעזור לישראל.

האם ניתן להשיג זאת? כן, אבל רק אם אנחנו באמת מאמינים.

ההורים שלנו ידעו זמנים קשיים; הדורות החדשים הם מפונקים ומצפים לתגמול מהיר. אם אנחנו לא נתמודד עם המציאות, אנו יכולים לצפות לנסיגה; האם נסיגה היא האופציה? אני מקווה שלא.

טורי איימוס, הפסנתרנית האמריקאית, הזמרת ומלחינה פעם אמרה: ריפוי דורש אומץ, ולכולנו יש אומץ, אפילו אם צריך לחפור קצת כדי למצוא אותו."

יהודים, הפסיקו כבר לקחת הליכה ארוכה על מזח קצרצר.