Israel To Where From Here

Nurit Greenger

Israel is still celebrating bringing Gilad Shalit back home to safe grounds from the dark dungeon of Hamas. Millions of words were written, expressing the event into which Israeli allowed itself to be blatantly coerced, and for which she was ridiculed, harshly criticized and some even praised her, all on the same very page.

The idea of exchanging one Israel soldier, who has never harmed anyone, for frighteningly huge number of bestial genocidal murders, with much Jewish blood on their hands, is not unprecedented in Israel's short history. However, has iron clad proof it is rather apocalyptic. No other country would have taken such an extreme step of redemption, especially when the "property" she redeemed, in order to release her captured son, were sent free within a distance from where they can strike Israel again, at any given moment.

My question to Israel is, to where from here? One door closed and what door will you now open?

The reason I am asking this question, is simple; Israel is not only totally surrounded by vicious enemy on all her borders and beyond, this very enemy is nestled on her land and many members of this enemy holds an Israeli citizenship, worse of all, some of them are even members of the Israeli legislator, the Knesset.

Against all odds, the creation of the Jewish State of Israel became a awesome sight. She is now the subject of questioning and delegitimizition, much because of the way Israel has handled itself in the international arena, especially the way it has [mis]handled its enemy.

There were years when Israel was called the 51st state of the United States, but no more. This is because, since the Oslo Accords, one American president after another has manipulated Israel along Israel's enemy's demands and Israel caved in over and over again, putting itself in unprecedented disadvantages. Israel submission to the international community's pressure, assisting the needs of her enemy, has deepened, the latest charade, capitulating to her worst enemy Hamas.

Weakness and capitulation is not a good trait. But along this trait the Israeli government has bee and is operating and there is no end in sight.

In its predicament of being embedded in endless hostility, Israel needs the strongest and most resolve leadership a country can have, which it does not have. Her leadership must be aggressive and on the offense and protect and defend the country's precious sovereignty, along its legal rights to the land, as if it is the most expensive jewel in the entire world. But, sadly, they do not.

I have no say in the way Israel conducts herself, but my head spins to see how it operates. I wish things were different.

I go to back to Israel's latest capitulating to her worst enemy Hamas. Dr. Martin Sherman so correctly states that the Schalit debacle is yet another example of the ongoing erosion of Israel's national sovereignty, a demonstrating that it fails to operate as a sovereign entity and it is beginning to lose the very point of its existence: The expression of Jewish political independence.

The Israeli leadership must finally understand that it needs not seek international affection. All it needs to get is respect, better yet, be greatly feared.

My advice: Israelis must understand, and behave along this concept, that they are connected to each other and the land of Israel in an inseparable links, which create an unbreakable chain that allows Israel to survive. Sarcasm must be replaced by unity, determination and hope and the time to do the change is now. It is no longer acceptable that Israelis act as if they are modern slaves of the Arabs, subjected to their whims.

Time to determine how do Israelis want to live in their God's given land in everlasting best survival possibilities. Present conduct, will not yield such results.

The state of Israel, from the Jordan River to the Mediterranean Sea, is the home for all Jews. Since that the Jewish sages said that all Israel is responsible for each other, time for the government of Israel to act responsible, be responsible for the Godly asset it has been assigned to defend and protect for the entire Jewish Nation .

---

ישראל לאן מכאן

אוקטובר 21, 2011 – כג תשרי 5772

נורית גרינגר

ישראל עדיין חוגגת את החזרת גלעד שליט הביתה מהצינוק האפל של החמאס. מיליוני מילים נכתבו, המבטאות את האירוע שישראל הרשתה שיתרחש תחת כפייה בוטה, ואשר עשה אותה ללעג, וגרם לביקורת חריפה וגן הביא לה שבחים, הכל באותו דף.

הרעיון של החלפת חייל ישראלי אחד, אשר מעולם לא הזיק לאף אחד, עבור מספר רב להחריד של מרצחים בהמיים, עם דם יהודי רב על ידיהם, אינו חסר תקדים בהיסטוריה הקצרה של ישראל. עם זאת, יש הוכחות ברזל שהוא אפוקליפטית למדי.

אף מדינה אחרת לא היתה עושה צעד קיצוני כזה לגאולה, במיוחד כאשר ה- "נכס", שגאלה, כדי לשחרר את הבן השבוי שלה, נשלחו לחופשי למרחק שממנו הם יכולים להתקיף אותה שוב, בכל רגע נתון.

השאלה שלי לישראל היא, לאן מכאן? דלת אחת נסגרה ואיזה דלת תפתחי עכשיו?

הסיבה שאני שואל שאלה זאת היא פשוטה: ישראל היא לא רק מוקפת לחלוטין על ידי אויב אכזרי על כל גבולותיה ומעברם, אויב זה גם שוכן על אדמתה ורבים מבני האויב הזה הם בעלי אזרחות ישראלית, וגרוע מכל, כמה מהם הם חברים בבית המחוקקים הישראלי, הכנסת.

כנגד כל הסיכויים, הקמתה מדינת ישראל היהודית הפכה לעובדה מדהימה. כעת היא נושא לחקירה ושלילת לגיטימיזציה הרבה בגלל הדרך שבה ישראל התנהגה בזירה הבינלאומית, במיוחד בדרך שבה היא [לא] טיפלה באויב שלה.

היו שנים שבהן ראו בישראל המדינה ה-51 של ארצות הברית, אך לא יותר. הסיבה לכך היא, שמאז הסכמי אוסלו, נשיא אמריקאי, אחד אחר השני, תפעל את ישראל לאורך דרישות אויבה, וישראל נכנעה שוב ושוב, ושמם את עצמה במצבי חולשה חסרי תקדים. כניעת ישראל ללחץ של הקהילה הבינלאומית, שמסייע לצרכי אויביה, העמיק, ההצגה האחרונה, כניעתה לאויב הגרוע ביותר שלה, חמאס.

חולשת כניעה היא לא תכונה טובה. אבל לאורך תכונה זו ממשלת ישראל מתנהגת ופועלת ואין סוף באופק.

במצב שלה, מוטבעת בעוינות אינסופית, ישראל זקוקה למנהיגות החזקה ביותר שיכולה להיות למדינה, אשר אין לה. ההנהגה שלה חייבת להיות אגרסיבית ותוקפנית כדי שתוכל להגן על הריבונות היקרה של המדינה, לאורך הזכויות החוקיות שלה לארץ, כאילו שזה היהלום היקר ביותר בעולם כולו. אבל, למרבה הצער, היא לא.

אין לי איך להשפיע על הדרך שישראל מנהלת את עצמה, אבל הראש שלי מסתובב כאשר אני רואה איך היא פועלת. הלוואי והדברים היו שונים.

אני חוזרת לכניעתה האחרונה של ישראל לאויבה הגרוע ביותר, החמאס. ד"ר מרטין שרמן בצדק קובע כי כישלון שליט היא דוגמה נוספת של שחיקה מתמשכת של הריבונות הלאומית של ישראל, הוכחת כי היא נכשלת לפעול כישות ריבונית והיא מתחילה לאבד את הנקודה העיקרית לקיומה: ביטוי העצמאות המדינית היהודית.

ההנהגה הישראלית צריכה סוף סוף להבין שהיא לא צריכה לחפש חיבה בזירה הבינלאומית. כל מה שהיא צריכה זה לקבל כבוד, ויותר טוב, שיפחדו ממנה מאוד.

העצה שלי: הישראלים חייבים להבין, ולהתנהג לאורך המושג הזה, כי הם מחוברים זה לזה ולארץ ישראל בקישורים בלתי נפרדים, אשר יוצרים שרשרת בלתי שבירה המאפשרת לישראל לשרוד. צינייות חייב להיות מוחלפת בנחישות, אחדות, ותקווה והזמן לעשות שינוי הוא עכשיו. זה כבר לא מקובל שהישראלים מתנהגים כאילו הם העבדים המודרניים של הערבים, נתונים לגחמות שלהם.

הגיע הזמן לקבוע איך שהישראלים רוצים לחיות בארץ שנתן להם אלוקים עם האפשרויות להישרדות הטובה ביותר. התנהגות ההווה, לא תניב תוצאה כזו.

מדינת ישראל, מן הירדן ועד הים התיכון, היא ביתם של כל היהודים. היות וחז"ל אמרו שכל ישראל ערבים זה לזה, הגיע הזמן שממשלת ישראל תפעל באחריות, תהיה אחראית לנכס האלוהי שהוקצה לה להגן ולשמור עליו עבור על עם ישראל.