Monday, December 24, 2012

The day the Assad regime falls, 3 million Syrian Alawis will be the target of fate of slaughter and ethnic cleansing

I suggest you read…the ominous reality of the civil war in Syria, translated from Hebrew by Nurit Greenger

"The day the Assad regime falls, 3 million Syrian- Alawis, also known as Alawites, will be the target of fate of slaughter and ethnic cleansing; if Israel had returned the Golan Heights all this violence would have fallen on Israel's northern residents"

Dr. Guy Bechor, in his commentary in Globes on the situation in Syria: Russia sent an aircraft carrier to protect Assad, Britain and France are arming his opponents ■ the bloodshed will continue to flow

From either May, 02, 2012 or February 05, 2012

Dr. Guy Bechor
הטבח בסוריה / צילום: רויטרס The massacre in Syria

Why there is not decisive outcome in Syria? The answer is chilling in its cruelty: Whoever loses – will be slaughtered. If Assad gives up, or, in return gets the Arab League proposal (supported by the U.S.) to transfer power to his deputy, the Sunni Farouk a-Sarah, it means that the Alawis, 2-3 million people, will pay a terrible price. And if the rebels lose, they'll be slaughtered brutally no less.



This is the reason why it is not possible to end this conflict with any compromise, because it is not just about a leader, but an entire community, in fact, in the minorities agreement that ruled Syria since 1970, the Alawites, Druze and Christians. They all will pay a terrible price, to the slaughter, ethnic cleansing and expulsion. No one in Syria has the luxury to lose, they are all fighting  with their back to the abyss, they are fighting for their lives.

The end is clear: the minorities agreement, headed by the Alawites will not be able to continue to rule Syria, and the Sunni majority demands its proper place. But until this arrives, the bloodbath could continue for a long time, as long as there is no international intervention in the country as it was in Libya, and Russia and China have been and are making sure that such intervention does not take place.

In fact, there has been an international involvement: the Russian aircraft carrier "Admiral Kuznetsov", along with at least one Russian nuclear submarine, have been moored at Tartus port in Syria in support of Assad. The message is a deterrent to NATO, the United States or Turkey: Attacking Assad be considered am attack on Russia.

Assad, who already understood last week that his home front was protected military and diplomatically, opened a bloodbath. He understands  that his regular army having difficulty to take on the task, and therefore he brought in his strongest and last card: "The Republican Guard," the elite Alawite army unit, reliable, trained and best-equipped, along with three Alawite divisions foliage, or with most Alawite majority: the third, fourth (on which his brother Maher in command) and infantry division.

These bomb, mercilessly, in Homs and the eastern outskirts of the capital Damascus - and are pushing away the rebels and their army. Assad's Alawite army consists of  about 30 thousand people, with advanced tanks, artillery and missiles. To date, no Syrian army unit was allowed to enter the zone of Damascus, except "The Republican Guard", and now Assad is taking these loyal forces out of the Damascus zone.

The Free Syria Army takes refuge in Turkey and according to Western reports, the intelligence of France and Britain is training and arming it. Without real international intervention the rebels will have difficulty to topple Assad, who plans, as final to fortify himself in the protected Damascus areas.

The Syrian regime disguised well the hatred and mutual loathing inside the state, while outwardly claimed that there is no other factions in Syria, and that all are Syrians. Not that few in Israel also bought this misrepresentation. Now, the ethnic community Pandora's box has been opened and all jumped out - without being able to go back inside. The same is happening in Iraq, as is expected to happen in Iran that is divided and torn by dozens of ethnic communities, religions and minorities who despise the central government there.

In Israel they are following in amazement the Syrian brutality on both sides; after all, for several decades we were told that the Assad family is out "partner" to peace. Luckily, we did not buy this illusion and now we see the brutality of this regime, its lies and the loathing the Arab world has toward it.

After all they told us that peace with the Assad family will bring the rest of the Arab world [to peace with us], and now all the illusions fall apart and crushed. Luckily, the Golan Heights remained in Israeli hands, and so it will continue to be, because if the area was to be transferred to Syria, the authorities would have colonized million residents, and the ethnic bloodbath would have gone down from the Golan, settled by Syrians into northern Israel.

There are many lessons t learn from the Syrian tragedy as far as the Israeli society, along with the cruel sobering from illusions. At least, this time, we are paying the price for the internal Arabs' conflicts. Our job is to look at what is happening from the outside, and in no way interfere, since any intervention, even verbally, may artificially divert the fire toward Israel. It is not our conflict; we have to secure our borders well and let the "Arab Spring" around, that illusory promise, to continue to blossom.

The writer is head of Middle East studies at the Interdisciplinary Center in Herzliya, and Editor of interpretation


---


"ביום שבו אסד נופל, 3 מיליון עלוואים בסוריה הולכים לגורל של שחיטה וטיהור אתני; אם היינו מחזירים את הגולן כל האלימות הזו הייתה נופלת על תושבי הצפון""

ד"ר גיא בכור בפרשנות ל"גלובס" על המצב בסוריה: רוסיה שלחה נושאת מטוסים להגן על אסד, בריטניה וצרפת מחמשות את מתנגדיו ■ הדם ימשיך לזרום

05/02/2012, 15:49


למה אין עדיין הכרעה בסוריה? התשובה מצמררת באכזריותה: מי שיפסיד - יישחט. אם אסד מרים ידיים, או לחלופין מקבל את הצעת הליגה הערבית (בתמיכת ארה"ב) להעביר את השלטון לסגנו, פארוק א-שרע הסוני, המשמעות היא שהעלווים, 2-3 מליון איש, ישלמו מחיר נורא. ואם המורדים יפסידו, הם יישחטו באכזריות רבה לא פחות.

זו הסיבה שאין אפשרות לסיים בפשרה כלשהי את הסכסוך הזה, משום שלא מדובר כאן במנהיג, אלא בעדה שלימה. בעצם, בברית המיעוטים, ששלטה בסוריה מאז 1970: העלווים, הדרוזים והנוצרים. הם כולם ישלמו מחירים איומים, עד כדי השמדה, טיהור אתני וגירוש. לאף אחד בסוריה אין המותרות להפסיד, הם נלחמים כולם עם הגב אל התהום; הם נלחמים על חייהם.

הסוף ברור: ברית המיעוטים בראשות העלווים לא תוכל להמשיך ולשלוט בסוריה, והרוב הסוני דורש את מקומו הראוי. אבל עד שזה יגיע, מרחץ הדמים יכול להימשך עוד תקופה ארוכה, כל עוד אין התערבות בינלאומית במדינה כפי שהיה בלוב, ורוסיה וסין דאגו ודואגות שגם לא תהיה התערבות כזו.

בעצם, יש כבר מעורבות בינלאומית: נושאת המטוסים הרוסית "אדמירל קוזניצוב", יחד עם לפחות צוללת גרעינית רוסית אחת, כבר עוגנות בנמל טרטוס הסורי, לטבת אסד. המסר הוא הרתעתי כלפי נאט"ו, ארצות הברית או טורקיה: פגיעה באסד תיחשב כפגיעה ברוסיה.

אסד, שהבין כבר בשבוע שעבר שהעורף שלו מוגן צבאית ודיפלומטית, פתח במרחץ דמים. הוא מבין שהצבא הסדיר שלו מתקשה לבצע את המשימה, ולכן הוריד למערכה את הקלף החזק ביותר שלו, אך גם האחרון: "המשמר הרפובליקני", יחידת העילית העלווית של הצבא, המיומנת והמצוידת ביותר, יחד עם שלוש דיוויזיות עלוויות, או עם רוב עלווי נאמן: השלישית, הרביעית (בפיקוד אחיו מאהר) ודיוויזית רגלים.

אלה מפציצים ללא רחם בחומס, ובמבואות המזרחיים של הבירה דמשק - והודפים משם את המורדים על צבאם. הצבא העלווי של אסד מונה כ-30 אלף איש, עם טנקים מתקדמים, תותחים וטילים. לשום יחידה של הצבא הסורי אסור היה, עד היום, להיכנס למרחב דמשק, חוץ מ"המשמר הרפובליקני", ועכשיו מוציא אסד את הכוחות הנאמנים האלה מדמשק החוצה.

צבא סוריה החופשית מוצא מקלט בטורקיה ולפי דיווחים מערביים, המודיעין של צרפת ובריטניה מאמן ומחמש אותו. ללא התערבות בינלאומית ממשית יתקשו המורדים להפיל את אסד, שמתכנן להתבצר לבסוף במרחב דמשק המוגן.

המשטר הסורי הסווה היטב את השנאות והתיעוב ההדדי בתוך המדינה, כאשר כלפי חוץ טען שאין עוד עדות בסוריה, וכי כולם סורים. לא מעט בישראל גם קנו את מצג השווא הזה. כעת, תיבת פנדורה העדתית נפתחה והכל זינק החוצה - בלי יכולת לשוב פנימה. כך גם קורה בעיראק, וכך גם צפוי שיקרה באיראן, המפולגת ומשוסעת בעשרות עדות, דתות ומיעוטים המתעבים את המשטר המרכזי שם.

בישראל עוקבים בהשתאות אחרי האכזריות הסורית, משני הצדדים; הרי במשך כמה עשורים סיפרו לנו שמשפחת אסד היא "הפרטנר" שלנו לשלום. למזלנו, לא קנינו את האשליה הזו ועכשיו אנחנו רואים את האכזריות של המשטר הזה, את שקריותו ואת התיעוב שחש כלפיו העולם הערבי.

הרי סיפרו לנו ששלום עם משפחת אסד יביא את יתר העולם הערבי, וכעת כל האשליות מתרסקות. למזלנו, הגולן נשאר בידיים ישראליות, וכך גם ימשיך להיות, כי אם האיזור היה מועבר לסוריה, השלטונות היו מיישבים שם מיליון תושבים, וכל מרחץ הדמים העדתי היה גולש מהגולן המיושב בסורים לעבר צפון ישראל.

הרבה לקחים יש בטרגדיה הסורית כלפי החברה הישראלית, תוך התפכחות אכזרית מאשליות. לפחות איננו משלמים הפעם את מחיר הסכסוכים הפנים-ערביים. התפקיד שלנו הוא להביט על המתרחש מבחוץ, ובשום אופן לא להתערב, שכן כל התערבות, אפילו מילולית, עלולה להסיט באופן מלאכותי את האש לעבר ישראל. אין זה סכסוך שלנו; את הגבולות יש לאבטח היטב, ולתת ל"אביב הערבי" סביב, אותה הבטחה מדומה, להמשיך וללבלב לו.

הכותב הינו ראש חטיבת לימודי המזרח התיכון, במרכז הבינתחומי בהרצליה, ועורך אתר הפרשנות

No comments: